פסק-דין בתיק ה"פ 3320 / 04

1.         ביום 11.8.09 נתתי פסק דין הדוחה תובענה זו על הסף (להלן - פסק הדין הראשון). פסק הדין הראשון מפרט את נסיבות הענין ואת טענות הצדדים. לפיכך לא אחזור על האמור בו ואפנה את הקורא אליו.

2.         המבקש ערער על פסק הדין הראשון לבית המשפט העליון (ע"א 8394/09). ביום 28.4.11 נתן בית המשפט העליון פסק דין כדלקמן:

" לאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים, אנו מקבלים את הערעור במובן זה שפסק דינו של בית-המשפט המחוזי יתבטל ויתקיים דיון, לרבות שמיעת הראיות בכל טענות הצדדים, ובסוף הדיון יינתן פסק-דין חדש.

בכך אין אנו מביעים עמדה לגבי השאלות המשפטיות שהתעוררו בערכאה דלמטה".

3.         בהתאם לכך זומנו הצדדים לישיבת הוכחות, והתאפשר למשיבים להגיש תשובה לגוף המרצת הפתיחה המתוקנת (שכן פסק הדין הראשון ניתן שעה שהייתה מונחת בקשה מטעם המשיבים לסילוק התובענה על הסף אך לא תשובה לגוף התובענה). ביום 26.10.11 התקיימה חקירתו הנגדית של המבקש (שתצהירו הנו היחיד שצורף להמרצת הפתיחה). ביום 9.11.11 התקיימה חקירתו הנגדית של המצהיר מטעם המשיבים, ישראל שפיצר, המכהן כמנהל אגף כוח אדם ושכר ברשויות המקומיות במשרד הפנים (להלן - שפיצר). באותו מעמד נשמעו גם סיכומי הצדדים.

4.         בחינת הראיות לא שינתה ממסקנתי בפסק הדין הראשון, לפיה חוק הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז-1977 (להלן - חוק הגמלאות) והחלטת הרשויות המקומיות (גמלאות לראש רשות וסגניו), תשל"ז-1977 (להלן - החלטת הגמלאות) לא חלו באזור צפון סיני בה פעלה האגודה השיתופית אית"ם - מינהל אזורי (להלן - האגודה). מאחר שהסעד המתבקש בהמרצת הפתיחה המתוקנת הנו הצהרה בדבר זכאות המבקש לקצבה בהתאם לחוק הגמלאות ולהחלטת הגמלאות, די במסקנה האמורה כדי לדחות את התובענה.

5.         נימוקי המסקנה בדבר אי-תחולת חוק הגמלאות והחלטת הגמלאות באזור צפון סיני הוצגו בפירוט בפסק הדין הראשון. לא ראיתי לחזור שוב על נימוקים אלה, ולפיכך אפנה אל פסק הדין הראשון, תוך הבהרה כי יש לראות את כל האמור בו כחלק בלתי-נפרד מפסק הדין הנוכחי. האמור להלן אינו ממצה אפוא את הנימוקים לדחיית התובענה, והנו אך הוספת הדגשים בנקודות מסוימות לפסק הדין הראשון, וכן התייחסות לטענות חדשות של המבקש שלא נטענו קודם למתן פסק הדין הראשון. 

6.         כאמור, המבקש לא הציג ראיה כלשהי שיש בה לשנות מקביעת פסק הדין הראשון בסוגית תחולת חוק הגמלאות והחלטת הגמלאות באזור צפון סיני. לא הומצאה תחיקה של המפקד הצבאי שהחילה חיקוקים (ישראליים) אלה על אזור צפון סיני (שהיה נתון לתפיסה לוחמתית של צה"ל), אף שתחיקה צבאית כאמור נמצאה בנוגע למועצות המקומיות באזור יהודה ושומרון ובנוגע למועצה האזורית חוף עזה. לא הובאו ראיות באשר לתוכנו של חוק הביטוח והפנסיה המצרי, שהוחל על אזור צפון סיני מכוח תחיקת הביטחון מאז תפיסתו של האזור במלחמת ששת הימים ועד לפינויו בשנת 1982 (ראו פירוט צווי המפקד הצבאי הנוגעים לענין בפסקה 9 לפסק הדין הראשון). כמו כן, לא הוצג על ידי המבקש ולו מקרה אחד בו שולמה מקופת האגודה או מקופת המדינה קצבה לנושא משרה לשעבר באגודה (כפי שהוסבר בפסק הדין הראשון, ליגאל סגל שולם " מענק פרישה" ה" מתייחס לתקופת עבודה", ולא קצבה חודשית, מה עוד שבהסכם הפשרה עמו צוין כי התשלום בוצע לפנים משורת הדין, ובנוסף התקיימו לגביו נסיבות אישיות מיוחדות, שאף אושרו על ידי המבקש בעמ' 2 לחקירתו הנגדית מיום 26.10.11).

יתירה מזו. קודם למתן פסק הדין הראשון טען המבקש לקיומה של " הסכמה מפורשת - ולמצער: הסמכה מכללא - להחלת הזכויות מכוח חוק הגמלאות על המבקש, שתנאי העסקתו היו זהים לתנאי העסקתו של סגן יו"ר מועצה אזורית, עליו חל חוק הגמלאות" (סעיף 14 לתגובת המבקש מיום 25.11.07 בשאלת הדין החל). טענה זו, המשמשת אחד מעמודי התווך לדרישת המבקש לקבלת קצבה בהתאם לחוק הגמלאות ולהחלטת הגמלאות מכוח כהונתו כסגן יו"ר האגודה, לא הוכחה. בפסק הדין הראשון הוסבר (בפסקה 13) מדוע אין במה שנטען בהמרצת הפתיחה המתוקנת כדי לבסס הסכם מפורש או הסכם מכללא לתשלום קצבה לסגן יו"ר האגודה בעבר בהתאם לדין החל בישראל על סגן ראש מועצה אזורית. במהלך שמיעת הראיות לא הציג המבקש כל ראיה המוסיפה על טענותיו בהמרצת הפתיחה בהקשר זה, כך שההסבר האמור בפסק הדין הראשון נותר על כנו. אמנם לא ניתן היה להביא לעדות את הממונה דאז על מחוז הדרום במשרד הפנים, יצחק ורדימון ז"ל (להלן - ורדימון), לו מייחס המבקש את יצירת ההבטחה לתשלום הקצבה (שכן ורדימון הלך לעולמו עוד בשנת 1982). אולם לנוכח טענת המבקש לפיה יגאל סגל נכח במפגשים בהם נשמעה ההבטחה מפי ורדימון (סעיפים 19-9 לתצהיר העדות הראשית של המבקש בתביעתו של סגל - מש/1), יכול היה המבקש להביא לעדות את סגל על מנת שיאשר את גרסתו. המבקש אינו טוען כי ניסה להעיד את סגל. הסברו התולה את אי-העדת סגל בכך ש" סגל לא לגמרי בקו הבריאות... והוא אחרי תאונת דרכים קשה" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 26.10.11), אין בו לתרץ את ההימנעות מטיעון מפורש בדבר ניסיונות שנעשו לזמן את סגל לעדות; ומכל מקום מצבו הבריאותי של סגל לא מנע בעדו לנקוט בהליך משפטי בבית הדין לעבודה. בנסיבות אלה נותרה גרסת המבקש כשהיא מגובה בעדות יחידה של בעל דין, על כל הקושי הכרוך בכך (סעיף 54(2) לפקודת הראיות [נוסח חדש], תשל"א-1971), אליו מצטרף הכלל הראייתי לפיו " מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדו" (ע"א 548/78 שרון נ' לוי, פ"ד לה(1) 736, 760). לא עוד אלא שתצהיר המבקש התומך בהמרצת הפתיחה המתוקנת מייחס לורדימון (בסעיפים 10, 11 ו-15) אמירות בדבר השוואת מעמד האגודה ובעלי התפקידים שבה לאלו של מועצה אזורית, אך לא הבטחה להשוואת הזכויות לגמלה לאחר תום הכהונה. אכן, בחקירתו הנגדית אישר המבקש כי במהלך שנות כהונתו באגודה, ואף במהלך 20 השנים שחלפו מאז פירוק האגודה עם פינוי חבל ימית ועד לפניית יגאל סגל אליו (בשנת 2002 או 2003) כדי שיעיד בתביעתו של סגל בבית הדין האזורי לעבודה, הוא (המבקש) כלל לא היה מודע להסדר המזכה בגמלה סגן ראש מועצה אזורית במצבו: " אני חושב שהפנייה שלי באה בעקבות הפנייה שלו. לא ידעתי בכלל שיש לי זכאות כסגן ראש המועצה לתבוע גמלאות אחרי מספר השנים שכיהנתי בתפקידי ובגילי שסיימתי תפקידי. כל העניין הזה למעשה נוצר והתגלה בעקבות זה שפנתה אלי עו"ד של סגל על מנת שאתן תצהיר בעניינו, ואד נודע לי שישנה תביעה של ראש מועצה" (עמ' 2 לפרוטוקול מיום 26.10.11). הסכמה מפורשת, וכמוה הסכמה מכללא הנלמדת מהנסיבות ומההתנהגות, מחייבות מודעות בפועל של שני הצדדים המתקשרים בהסכמה לחובות ולזכויות הנרכשות מכוחה. לא תיתכן התקשרות חוזית מחייבת בין המבקש לבין המדינה, מכוחה רכש המבקש זכות לגמלה לאחר פרישתו מהאגודה, שעה שבמשך שנים רבות המבקש כלל לא היה מודע לקיומה של זכות כזאת, וממילא גם לא יכול היה להסתמך עליה או לשנות את מצבו לרעה בעקבותיה.

7.         דברים אחרונים אלו יפים גם לטענת המבקש לפיה אם חוק הגמלאות והחלטת הגמלאות לא חלו באזור צפון סיני, כי אז העסקתו הייתה מכוח מינוי ספציפי וחוזה ספציפי, באופן המחיל על שאלת זכאותו לקצבה את כללי המשפט הבינלאומי הפרטי, הרואים בדין הישראלי את דין החוזה בהתאם לעקרון "מירב הזיקות". מאחר שטענת קיומו של חוזה לא הוכחה מבחינה עובדתית, ממילא אין לפנינו חוזה שמתעוררת לגביו השאלה המשפטית באשר לדין החולש עליו. למעלה מכך: טענת התחולה של כללי ברירת הדין מהמשפט הבינלאומי הפרטי, מניחה כי מקור הזכות לקצבה אינו מצוי בחוק, שהרי כפי שבואר בפסק הדין הראשון (פסקה 11), הזכאות לקצבה או למענק המוקנית בחוק לנבחר ציבור או עובד ציבור, משתייכת לפן "הציבורי" של מערכת היחסים השוררת בין הצדדים, ולא לפן החוזי שלהם. על מנת להצליח בטענה שהחוק המקומי באזור פעילותה של האגודה התיר התקשרות חוזית (שאינה מותרת בישראל) לתשלום קצבה בין עובד ציבור לבין השלטון, היה על המבקש להוכיח את תוכנו של אותו חוק. אלא שהמבקש לא הוכיח, בהתאם לדרכים המקובלות להוכחת דין זר, את תוכן החוק ששרר באזור צפון סיני, הוא חוק הביטוח והפנסיה המצרי כפוף לשינויים שבוצעו בו מעת לעת בצווי המפקד הצבאי. וכבר הוסבר בפסק הדין הראשון (פסקה 10) כי על מנת שהשאלה תסווג לתחום המשפט הבינלאומי הפרטי אין די באי-תחולת החוק הישראלי, אלא יש להצביע על הצדקה לניתוק הדיון מ"דין המקום" הנקבע על פי המשפט הבינלאומי הפומבי ולהחלת "דין המקרה" הנקבע על פי המשפט הבינלאומי הפרטי. בהעדר הוכחת תוכן הדין הזר ששרר באזור צפון סיני - חובה שנותרה לאורך כל הדרך על שכמו של המבקש - הרי גם אילו היה עולה בידיו להוכיח התחייבות לתשלום קצבתו, עדיין על מנת שאותה התחייבות תהיה בת-תוקף נדרש היה להראות שהיא עולה בקנה אחד עם הוראות המשפט הציבורי ששרר באותו אזור. כפועל יוצא, אין בידי המבקש להיפטר מחובת ההוכחה של "דין המקום" הזר גם כאשר טענתו הנה לזכאות לקצבה מכוח חוזה (ונדגיש שוב כי דברים אלו הנם בבחינת למעלה מן הצורך לאחר שטענת החוזה לא הוכחה במישור העובדתי).

8.         הטענה ההסכמית מתקשרת אל טעם נוסף המצדיק את דחיית התובענה, נוכח ההשתהות הרבה ביותר בהגשתה, למעלה מ-20 שנה לאחר המועד שבו לפי טענת המבקש התגבשה זכאותו לקצבה עם פירוק האגודה והפסקת עבודתו בה בשנת 1983. בתשובה לבקשת המדינה לסילוק התובענה על הסף מחמת התיישנות, הפנה המבקש לפסיקה הקובעת כי עילתה של תביעה לגמלה חודשית מתחדשת מדי חודש בחודשו ומשכך אינה נתונה להתיישנות גורפת. מאחר שאותה פסיקה (ע"ע (ארצי) 77/99 גולדין נ' הסוכנות היהודית לא"י) עסקה בתביעה לתשלום פנסיה חודשית בהתאם לחוקת הסוכנות היהודית, שאלה היא האם יש להלכה זו תחולה גם על העילה ההסכמית, אותה לא הזכיר המבקש בתגובתו לבקשה לסילוק התובענה על הסף - בה טען כי אינו " עותר אלא להצהרה על זכויותיו בהתאם לדין החל ולא יותר" - אלא לראשונה משהועלתה לאחר מכן ביוזמת בית המשפט שאלת הדין החל. לכאורה, הימנעות המדינה מתשלום קצבה למבקש עם פירוק האגודה בשנת 1983 היוותה לא רק הפרה מיידית של ההתחייבות המיוחסת על ידו למדינה לגבי אותם חודשים בהם הזכאות לקצבה כבר גמלה, אלא גם הפרה צפויה לגבי כל חודשי העתיד מכאן ועד עולם. אמנם הצד הנפגע מהפרה צפויה אינו מחויב להפעיל את תרופותיו לאלתר, ובאפשרותו להתעלם ממנה ולהמתין למועד הקבוע בחוזה לקיום החיוב (סעיף 17 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970; ע"א 674/83 דניאלסה ס.א. חברה זרה נ' "גד-שט" שותפות לבניין ולהשקעות, פ"ד מא(4) 113, 124-123). אלא שבמקרה הנוכחי הסעד אותו תובע המבקש אינו סעד כספי אלא סעד הצהרתי בדבר זכאותו לקצבה, ולחלופין מענק, בהתאם לחוק הגמלאות ולהחלטת הגמלאות. ההצהרה הנוגעת למענק ודאי שהתיישנה, שהרי סעיף 13 להחלטת הגמלאות מורה על תשלום המענק לראש הרשות המקומית או לסגנו בשכר " בשעה שיחדל לכהן", היינו במקרה של המבקש, בשנת 1983. גם לגבי הקצבה, מאחר שתובענת המבקש אינה לסעד כספי אלא לסעד הצהרתי; בשים לב לכך שההצהרה לה נזקק המבקש הנה אחת ויחידה לגבי כל תקופת הזכאות שלו ושל שאיריו לקצבה; ובהינתן העובדה שכבר בשנת 1983 נולדה לשיטתו העילה לקבלת ההצהרה לגבי החודשים בהם ההפרה נעשתה כבר אקטואלית ולא רק צפויה; נמצא כי הגשת התובענה (המקורית) בשנת 2004 נעשתה לאחר שילוש תקופת ההתיישנות החלה על תביעה חוזית. הלוא " תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה" (סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958), רוצה לומר: " במועד שבו מתגבשות העובדות המהותיות המזכות את התובע בקיום החיוב כלפיו על ידי הנתבע, היינו, תקופת ההתיישנות מתחילה לרוץ ביום שבו אילו היה מגיש התובע את תביעתו לבית המשפט והיה מוכיח את כל העובדות המהותיות היה זוכה בפסק דין" (ע"א 2919/07 מדינת ישראל נ' גיא-ליפל, פסקה 44 והאסמכתאות המובאות בה). על מנת לזכות בסעד ההצהרתי המתבקש בהמרצת הפתיחה המתוקנת, לא היה צריך המבקש (ואף לא יכול היה) להמתין עד להגעת כל אחד מהחודשים בהם הוא דורש את הקצבה. העובדות המהותיות המזכות אותו בהצהרה מתייחסות למעמד האגודה, למעמדו באגודה ולהתחייבות הנטענת של ורדימון. כל העובדות הללו התגבשו לכל המאוחר עת הסתיימה כהונת המבקש באגודה והשתכללה, לשיטתו, זכאותו לקצבה. משכך לא ניתן היה להגיש את התובענה לסעד ההצהרתי - למצער ככל שעילתה בהסכם ולא בזכאות מכוח הדין - אלא תוך שבע שנים מהמועד האמור.

הצבת מחסום ההתיישנות בפני התובענה מוצדקת לא רק מהטעם הפורמלי הנעוץ בהוראות חוק ההתיישנות, אלא גם מהטעם המהותי המקופל בתכלית של דיני ההתיישנות. כידוע, אחד הטעמים העומדים בבסיס ההתיישנות הדיונית הנו " טעם ראייתי הקשור בקושי ובהכבדה על הנתבע לשמור את ראיותיו לאורך זמן. מטבע הדברים, במהלך השנים מסמכים וראיות אובדים, עדים הולכים לעולמם או מאבדים את זכרונם, מה שעלול לפגוע בהגנתו של הנתבע ולהקשות על בירור האמת העובדתית" (ע"א 2919/07, לעיל, פסקה 30 והאסמכתאות המובאות בה). פגיעה מעין זו בנתבע עולה כדי שינוי מצב לרעה, העשוי במקרים המתאימים להצדיק את סילוקה של תובענה מחמת שיהוי, אף בהעדר התיישנות פורמלית (ע"א 6805/99 תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים
נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נז(5) 433, 446). לא כל שכן כאשר השיהוי מצטרף להתיישנות פורמלית, כמו במקרה הנוכחי, ובמיוחד שעה שהתובענה הנה לסעד הצהרתי היונק את חיותו מדיני היושר האנגליים שהולידו גם את דוקטרינת השיהוי (ע"א 109/87 חוות מקורה בע"מ נ' חסן, פ"ד מז(5) 1, 10-9). טעם זה מתקיים בתובענה דנן. המתנת המבקש קרוב לשנות דור מאז הפסקת כהונתו באגודה ועד לפנייתו לבית המשפט ולמשיבים בדרישה לקבלת הקצבה, פגעה באופן מהותי בהגנתה של המדינה וביכולתה להגיע למסמכים העשויים לשפוך אור על גרסת המבקש ובמידת הצורך לסתור אותה. בכלל אלה מסמכים הנוגעים למעמדה של האגודה; למעמד המבקש באגודה והתפקידים שמילא בה; למשך כהונת המבקש באגודה (שהרי סעיף 5(1) להחלטת הגמלאות מתנה את הזכאות לקצבה בכך שכהונת ראש הרשות המקומית או סגנו לא תפחת מארבע שנים); להיקף האוכלוסיה באזור פעילותה של האגודה (המשליך על האפשרות למנות לראש הרשות המקומית סגן בשכר הזכאי לקצבה); ולהסדרים הכספיים, ככל שהיו, בין עובדי האגודה לבין המפרק שלה. כפי שהעיד שפיצר, במועד קבלת פניית המבקש נושא התובענה במחצית שנות ה-2000, נעשה במשרד הפנים ניסיון לאתר מסמכים רלוונטיים, אולם ניסיון זה העלה חרס (עמ' 9-8 לפרוטוקול). אמנם עדותו של שפיצר הותירה עמימות באשר לעריכת בדיקה בתיקי רשם האגודות השיתופיות (אם כי בסעיף 4 לתשובת מנכ"ל משרד הפנים מיום 26.11.06 נאמר כי בדיקה שכזו נערכה). אלא שבכל מקרה, בדיקה אצל רשם האגודות השיתופיות אינה נערכת במגרשה של הרשות הציבורית נגדה ננקט ההליך (משרד הפנים), ואותה יכול היה לערוך גם המבקש, שחובת ההוכחה עליו. משלא הומצאו על ידי המבקש מסמכים מתיקי רשם האגודות השיתופיות התומכים בעמדתו, ניתן להניח כי מסמכים כאלה אינם בנמצא גם לא שם. חסרונם של מסמכים רשמיים המאששים את גרסת המבקש בולט על רקע העובדה שלתביעה שיגאל סגל הגיש לבית הדין האזורי לעבודה, צורפה תעודה בחתימת שר הפנים המאשרת את כהונתו כראש המועצה האזורית מינהל איתם (מש/2). תעודה דומה לא הוצגה על ידי המבקש, והמבקש אף לא טען כי תעודה שכזו נמצאה בידיו אי-פעם.

9.         אשר על כן, התובענה נדחית. מאותו טעם שניתן בפסק הדין הראשון, אף הפעם לא יחויב המבקש בהוצאות המשיבים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לב"כ הצדדים.                              

ניתן היום, י"ח חשון תשע"ב, 15 נובמבר 2011, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: